הסכמים קיבוציים

1. הסכם קיבוצי הוא קודם כל הסכם (או חוזה – מדובר במילים נרדפות) שחל עליו כל הכללים שחלים על כל חוזה רגיל, מכוח דיני החוזים וחוק החוזים.

2.  על מנת שהסכם ייחשב כהסכם קיבוצי, חלים עליו מספר תנאים, צורניים ומהותיים המחויבים על פי חוק הסכמים קיבוציים:
   א. הסכם קיבוצי חייב להיות בכתב (זאת בניגוד להסכמים רגילים, כמו לדוגמא הסכם עבודה, שיכול להיות בעל-פה).
   ב. הסכם קיבוצי חייב ברישום אצל רשם ההסכמים הקיבוציים (וזאת תוך חודשיים מיום חתימתו). וזאת על מנת שכל אדם מעוניין, לרבות כמובן עובדים של המפעל, יוכלו לעיין בהסכם אצל רשם  ההסכמים הקיבוציים.
   ג. הסכם קיבוצי נחתם בין ארגון עובדים יציג במקום העבודה, מצד אחד, לבין מעביד או ארגון מעבידים, מצד שני.
   ד. תוכן ההסכם הקיבוצי- צריך להיות בענייני עבודה, קרי תנאי עבודה, קבלה לעבודה, סיום עבודה וחובות וזכויות של בעלי ההסכo

    

   היה ונפל פגם באחת מ-4 הדרישות לעיל אין מדובר בהסכם קיבוצי אלא בהסדר קיבוצי בלבד. לדוגמא, אם במקום ארגון העובדים היציג חותם על ההסכם ועד עובדים, אין מדובר בהסכם קיבוצי אלא בהסדר קיבוצי בלבד. כמו כן, במקרה והסכם קיבוצי לא נשלח לרישום הוא לא ייחשב כהסכם קיבוצי אלא כהסדר קיבוצי, אף על פי שההסכם עמד בכל שאר הדרישות.

3.  ישנם שני סוגים של הסכמים קיבוציים: הסכם קיבוצי מיוחד והסכם קיבוצי כללי. הסכם קיבוצי מיוחד, הינו הסכם קיבוצי למפעל או למעביד, והוא נחתם בין ארגון עובדים לבין מעביד. דוגמא להסכם קיבוצי מיוחד: בין ההסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות עובדי המדינה לבין מדינת ישראל (המדינה הינה מעבידה בודדת). דוגמא להסכם קיבוצי כללי – הסכם קיבוצי בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, שמהווה ארגון מעבידים.
   
   
4.  מבחינת תוקף ההסכם הקיבוצי, חוק הסכמים קיבוציים מבחין בשני סוגים: הסכם קיבוצי לתקופה מסוימת והסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסוימת. הסכם קיבוצי לתקופה מסוימת הינו הסכם קיבוצי שנקבעה לו מועד לסיום ההסכם, ואילו הסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסוימת, לא נקבעה לו מועד סיום.
   
   
5.  על מנת לסיים הסכם קיבוצי יש לתת הודעה מוקדמת בכתב של חודשים מראש. בהסכם קיבוצי לתקופה מסוימת, ניתן לתת הודעה מוקדמת של חודשים לסיום ההסכם, רק לקראת המועד בו נקבע כי ההסכם יסתיים. לא ניתנה הודעה כאמור, ההסכם הקיבוצי ממשיך לחול והופך להסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסוימת (קרי, הסכם קיבוצי לא מתבטל מאיליו, גם אם ישנו מועד בהסכם לסיומו). הסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסוימת יש לו תוקף של שנה אחת לפחות (לא ניתן לבטל אותו לפני תום השנה). פסיקת בית הדין הארצי לעבודה קבעה כי ביטול הסכם קיבוצי כפוף לעיקרון תום הלב.

מי יכול להכריז סכסוך עבודה או שביתה?

על שביתה או סכסוך עבודה, במקום העבודה, יכול להכריז רק ארגון עובדים המייצג את רוב העובדים שהסכסוך נוגע להם. לדוגמא, הכרזה על שביתה במשרד ממשלתי, יכולה להכריז, רק הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות עובדי המדינה. ועד עובדים, אינו מוסמך, על פי חוק יישוב סכסוכי עבודה, להכריז שביתה (הוא יכול לבקש מהסתדרות עובדי המדינה להכריז שביתה, כאמור).

לפני פתיחה בשביתה

יש למסור הודעה על שביתה, למעביד ולממונה הראשי על יחסי העבודה במשרד העבודה, 15 ימים לפחות לפני תחילתה. את ההודעה, יש למסור על גבי טופס מיוחד (המופיע בחוק יישוב סכסוכי עבודה) בו יש למלא מספר פרטים כגון: שם וכתובת המעביד ונציגות העובדים, העילות לשביתה והתאריך המיועד לשביתה.

• לממונה הראשי על יחסי העבודה הסמכות לזמן את הצדדים לסכסוך ולנסות לגשר בין ביניהם.

מתן הודעה מוקדמת

מטרת מתן הודעה מוקדמת של 15 ימים מראש לפני פתיחה בשביתה, הינה שתיים: האחת, לאפשר למעביד להיערך לקראת השביתה, והשנייה, לאפשר למעביד לקיים משא-ומתן על מנת לנסות למנוע את פרוץ השביתה

מהן הדרישות להכרזה על שביתה

• שביתה ניתן להכריז, על דרישה כלכלית, כאשר מטרת השביתה הינה לעגן את הדרישה הכלכלית בהסכם קיבוצי על מנת להפוך אותה לזכות משפטית.
• דוגמא לדרישה כלכלית - הינה תוספת שכר, או תוספת זכות סוציאלית חדשה, שהמעביד אינו מחויב לה על פי הסכם או כל דין.

הסעדים העומדים לזכות המעביד

• על מנת להתגונן מפני שביתה, למעביד ישנה אפשרות לפנות לבית הדין לעבודה בבקשה לצו מניעה כנגד השביתה. בית הדין לעבודה, בדרך כלל, מנסה לגשר בין הצדדים ולהחזיר אותם לערוץ של משא ומתן.
• מן הראוי לזכור, כי הכלל הינו כי במקרה שהעובדים נוקטים בשביתה מושהה חוזה העבודה למול המעביד. במקרה כזה, העובדים אינם מספקים עבודה, ואילו המעביד אינו מחויב בתשלום שכר (בשביתה מלאה), או לחילופין, "שכר ראוי" במקרה של עיצומים.
• במקרה של שביתה במקום העבודה, אסור לשלוח עובדי קבלני כוח אדם, שיבצעו עבודה במקום עובדים שובתים.